עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת 27.9,
גרושה ומאושרת
אמא לילדה מקסימה בת 7
זה מה שמצאתי לנכון לשתף כרגע :)
חברים
IM ALThelse
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
געגועים...
16/01/2019 16:18
מירי
געגוע, אהבה, אלכוהול
אני בגמילה ממנו כבר 4 חודשים, לא מפסיקה לחשוב עליו או על הפגישה האחרונה שלנו בחדר המושכר,
הוא לא נשוי!, הוא רווק,
למה חדר מושכר? מכיוון שאני לא רוצה להביא אותו הביתה איפה שהבת שלי נמצאת ולבלבל אותה... 
אז נחוזר לשם... 
הוא הגיע שיכור מהוויסקי ששתה עם אחיו ועם כמה בקבוקי קורונה,
הוא יודע שזו הבירה האהובה עלי,
הסתגרנו בחדר לשלוש שעות, הוא לא ידע שאני עושה סגירת מעגל,
מסיימת את הקשר הזה אחת ולתמיד,
התמסרתי לכל מגע, לכל תחושה, לריח שלו, לעור שלו, 
התעדכנו מה חדש אצל כל אחד בחיים בעודנו שוכבים עירומים על המיטה וידו מלטפת את ישבני
ואני מלטפת את התלתלים הזעירים על החזה שלו,
מסניפה בעיניים עצומות את ריח הגוף המתוק שלו,
אני מכורה לשוקולד הזה (זה מה שאמרתי לו) זה הצחיק אותו,
רק לי הוא מרשה לקרוא לו שוקולד בגלל צבע עורו,
בזמן שהוא מעדכן אותי שקידמו אותו בעבודתו והוא במקביל נרשם ללימודים... והמשכנתא ועוד ועוד ועוד..
עיבדתי אותו בדרך, נחנקתי מהבכי שבא להתפרץ
אז הסתובבתי אליו עם ישבני החשוף ונצמדתי לחטיף השוקולד כדי להסיח את דעתו שלא ישים לב שאני עומדת לפרוץ בבכי...
אחרי הערב הזה הוא ליווה אותי לביתי, כנראה הוא הרגיש שאני עומדת לסיים את כל זה,
בכל זאת, אנחנו מכירים מ 2010,
הוא נכה רגשית בדרך כלל, 
אבל הפעם הוא הפתיע אותי, או שהאלכוהול השפיע..
הוא חיבק אותי חזק וסיבב את שיערי בידו והידק חזק והסניף,
ככה, באמצע הרחוב, מול כל העולם,
ולא הפסיק להסניף אותי ולסנן משפטים ולחזור עליהם שוב ושוב "אני מכור לריח שלך",
"אני מכור לגוף שלך",
"אני מכור אלייך",
פשוט לא זזתי, הייתי כמו ענף שמזיזים אותו מצד לצד,
כאילו הוא בוחן אותי בפעם האחרונה,
מעקל את המתרחש,
בסוף לא עמדתי בזה,
בכיתי,
הוא התחנן שנעשה את הניתוק הדרגתי,
שאולי אתחרט עם הזמן,
הוא חסר לי!
מאוד!

5 תגובות
13 שנה
15/01/2019 21:17
מירי
התחלות חדשות
13 שנה עברו מאז כתבתי פוסט בפעם האחרונה,
13 שנה בהם הייתי בעיקר מנותקת מעצמי, מהעולם, מהסובבים אותי בעיקר,
אז הנה אני כאן, שוב,
מעולם לא הייתי מנחשת שאחזור לכאן שוב, שאשתף (בעיקר אפרוק),
אחרי 3 וחצי שנים בטיפוליים רגשיים, שסיימתי, הבנתי שאני צריכה לחזור ולכתוב, ככה אולי אהיה מחוברת לעצמי ולא אלך לעיבוד,
מקווה שזה יעזור, הראי אני במקום נפלא למרות כל מה שעברתי, ובטוחה שאהיה במקום קסום עוד יותר אפילו,
כמה אנשים מקבלים הזדמנויות לחיים חדשים (?!) הראי אני קיבלתי, ולא מוכנה לפספס!
אחרי פגיעות מיניות מתמשכות בתוך המשפחה "יצאתי/ברחתי" משם למקום "בטוח" שנקרא נישואין, ושם עברתי טרור, התעללויות נפשיות/פיזיות/מיניות, השפלות, התגרשתי כשביתי הייתה בת 11 חודשים, הייתי בטוחה שהשמיים נופלים עליי ואני נמחצת למוות, שלא נותר בשביל מה לחיות, מגדלת אותה לבד (בקשיים) ומצליחה, היא כמעט בת 7, האור של החיים שלי!!!
היום אני שמחה לומר שאחרי 3 וחצי שנים של טיפוליים רגשיים אני בטוחה ומאמינה באמונה שלמה שהגיע תורי, זו ההזדמנות שלי לחיים חדשים, למי שיהיה סביבי ומי לא, מה/מי אני מאחלת לעצמי,
קצת חפרתי בשביל 13 שנים שלא כתבתי, נלך לנוח קצת ואחזור כבר מחר לכתוב (הכתיבה מסדרת לי את המחשבות).
4 תגובות